Skip to content

פתיחה של תערוכה חדשה

10-12-2018

 יום חמישי 13.12 בשעה 20:00

מותו של שומר:
דולפין

מאת אור אריאלי
אוצר: אברהם קריצמן

התערוכה במסגרת הפרויקט ״חצי ירח״:
2 תערוכות יחיד לאמנים עד שנתיים מסיום הלימודים

yana

גלריה ברבור שמחה להזמין לתערוכת יחיד של אור אריאלי ״מותו של שומר: דולפין״.

התערוכה היא ראשונה מתוך שתי תערוכות של הפרויקט השנתי של גלריה ברבור ״חצי ירח – זורח, תערוכות יחיד לאמנים עד שנתיים מסיום הלימודים״ אשר במסגרתו מתפרסם קול קורא פתוח ונבחרות שתי הצעות. השנה נבחרו להציג בברבור את תערוכת היחיד הראשונה שלהם אור אריאלי ולאחריו יסמין כספין.

אור אריאלי יציג בברבור מיצב פיסולי המשלב חפצים מצויים עם אובייקטים אשר נוצרו בשילוב של אלמנטים טכנולוגיים מורכבים ועבודות וידאו. אריאלי משתמש בטכניקות שונות, מסורתיות וחדשניות, החל מהדפס וסיתות באבן ועד לצביעה תעשייתית, צריבה בלייזר והקרנות וידאו. הוא יוצר אובייקטים היברידיים מפתיעים אשר חוש הומור הוא מרכיב חשוב בהם.

אריאלי עובד עם סיפור על, נרטיב אותו הוא כותב ומשכתב תוך כדי יצירת העבודות הפיסוליות. הסיפור שמגולל את קורותיו המוזרים של שומר הבריכה, רובוט בשם דולפין, גם הוא היבריד של מדע בדיוני וסיפור קצר שמאפשר הלחמת אלמנטים של פנטזיה, מיניות, הומור וביקורת.

המבקרים בתערוכה יפגשו ברובוט דולפין, בריכה, חוות נמלים, לוח כדורסל, מניקן וחפצים נוספים שהתפקיד החפצי שלהם שייך לסיפור אולם הם עצמם חרגו מן המקור השימושי לכדי סביבה פיסולית פתוחה. גם המסגרת הסיפורית לא סגורה ומאפשרת תנועה רחבה בין מרחבי המדע הבדיוני וחיי יום יום.

נעילת התערוכה: 28.12.2018 בשעה 14:00

אור אריאלי (נ.1988, ירושלים), חי ועובד בירושלים, בוגר BFA באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ירושלים, השתתף בתוכנית חילופי סטודנטים באוניברסיטת הבאוהאוס, ווימאר, גרמניה (2016) ובהוכשולה, בילפלד, גרמניה (2016). מאז סיום הלימודים השתתף במספר תערוכות קבוצתיות בארץ ובחו״ל.

זכה בפרס ע"ש לורין ומיטשל פרסר מטעם האקדמיה לאמנות בצלאל (2017) ובמלגת הNRW לסטודנטים (2016) מטעם מדינת נורט ריין ווסטפליה, גרמניה.

ביום בהיר – אירוע סגירה

10-12-2018

07.12 יום שישי

11:00 בשעה

מופע של רוני הלר
ואחריו שיח גלריה עם האמניות

ביום בהיר

מאת  דורית פיגוביץ גודארד, עדי ויצמן ונועה תבורי
אוצר: אברהם קריצמן

IMG_8898 IMG_8983

פתיחה של תערוכה חדשה

02-11-2018

 יום שישי 09.11 בשעה 11:00

ביום בהיר

מאת  דורית פיגוביץ גודארד, עדי ויצמן ונועה תבורי
אוצר: אברהם קריצמן

45273217_10156843189724579_2266211838439981056_n

דורית פיגוביץ גודארד, עדי ויצמן ונועה תבורי הן אמניות עצמאיות אשר עובדות יחד בשיתוף פעולה מאז שנת 2011. עבודתן המשותפת עד כה מתרחשת במקומות נטושים בהם הן יוצרות פעולות פיסוליות המתערבות בחללים עצמם ומגיבות אליהם. עד כה כקבוצה הן פעלו במקומות בעלי היסטוריה ואופי כמו 2011, 'בפנים' – פעולה בבניין המשטרה הישן בתל אביב 2016, 'חצי פנסיון' עבודה בבית פרטי שיועד להריסה ברמות השבים. הן מוצאות לעצמן פיסת מציאות שניתן להתערב בה, חלל נטוש וריק מחיים אך עשיר בספציפיות של פרטים שהם שרידי חיים של דייריו הקודמים; הלוקאליות והספציפיות של המקום מזמנות עבורן מרחב לתגובה ולהתערבות.

בגלריה ברבור המצב הוא הפוך, מקום חי ופעיל בעל חלל תצוגה שמדמה עצמו קוביה לבנה שמטרתה להשתנות עם כל תערוכה. ולכן בתערוכה זו האמניות נוקטות בגישה שונה: הן מבקשות להכניס חלקים מהמציאות פנימה אל תוך הגלריה. אובייקטים מלאי פרטים אשר קשורים למציאות באסטרטגיות פיסוליות של המרה (כגון העתקה דרך תבניות ויציקה, שינוי חומרי והפיכת אובייקט לאלמנט אדריכלי). בגישה זו האמניות מבקשות ליצור סביבה שהמציאות קפאה בה ״תמונת נוף פיסולית״ כפי שהאמניות קוראות לה. הן משתמשות באובייקטים וחומרים שנשאלו מן היום-יום המקומי כגון ארונות, צמחי קקטוסים ופרטים אדריכליים. חומרים אלו משמשים בידיהן אמצעי כדי לאותת על קריסה פנימית של מערכות. אובייקטים מנותקים מן המקור שלהם, כמו חפצי רפאים.

הטיפול באובייקטים מבקש לאותת על הסכנה שנמצאת בניסיון האלים שלנו לכבוש את המציאות על ידי ניתוק מהמקור והמרתו לאחר.

הכניסה לתערוכה דרך ארון שבור מבקשת להעביר את הצופה ממקום אחד אל אחר. בנרניה הילדים עוברים אל הממלכה הפנטסטית דרך הארון אולם כאן מטרתו שונה – הוא לא מעביר את הצופים אל עולם מדומיין או מיתולוגי אלא חזרה אל המציאות שלנו, בגרסתה המנוכרת – יותר כמו בסרט האימה/מדע-בדיוני לנגולירס שבו מטוס חוזר שבריר שניה אל העבר והנוסעים עם הנחיתה מוצאים עולם מת, שהחיים עברו אותם קדימה וכל שנותר במרחב העבר הוא הדומם. החיים ,על פי סטיבן קינג בסרט, קשורים לזמן וכשיוצאים ממנו מגיעים אל מציאות שבה הכל מת או דומם. כאן השאלה נשאלת שוב, מה קורה לאובייקטים ולדימויים כאשר ממירים אותם אל מקום נטול מגע, כשהם עוברים הזרה מהמקור.

בתוך חלל הגלריה מתגלה פסל מתנפח שתופס חלק גדול מהחלל העליון של התערוכה. הוא לא באמת יצמד ויאבק עם הקורות אלא יהיה תלוי ועומד כמי שקפא ונכלא ללא תנועה בחלל (הוא נצמד אל קורות התקרה שלא מאפשרת לו לרחף גבוה יותר, ומתריס לרצונו לעלות, הוא כבד ומבקש לצנוח מטה, )דורש תמיכה – כמו נוזל על קלונסאות בציור של דאלי. הוא מדמה (לא בטח שיהיו כלונסאות..)את הכפילות שנמצאת ברצון ליצור משקל ונפח לאלמנט אפמיראלי כמו ענן או ערפל. אלמנטים נוספים בחלל כיציקות בטון של קקטוסים מבקשים מצד אחת להנציח את פני השטח של הקקטוס, את המצב הספציפי שלו עם הצלקות והבליטות אולם שוב נוצר אובייקט שמקרקע את הזמן אל רגע שהיה ומסית אותו אל משקל וצורה. האובייקטים נשאבים מהזמן שלהם אל רגע מתמיד – קליפה של נצח שמתריסה במציאות (משקל ונפח של האובייקטים החדשים. חלק זה של המשפט אולי מיותר נאמר כבר)

בסיפור הקצר והאימפרסיוניסטי של גנסין ״בגנים״ יש תחושה של זמן שעצר מלכת. גנסין חוזר פעמים רבות  על מילים כגון שקט ודממה. הוא מצייר גן דומם שאינו זע, כבד מנשוא שכולו ריצוד של אור ואווירה שמעיקה על הגיבור עד לכדי התמוטטות. הוא בונה סצנה שמטרתה חשיפת האירוע האלים שמסיים את הסיפור. אצל גנסין הגיבור תלוש, נודד, נייד ואילו האלימות היא תוצר של קבע – של התמדה. היא שייכת למצב של תמיד, ומאז ומתמיד. התערוכה ביום בהיר, באה לאפיין את המצב של הקבעון וההתמדה: רעש אחיד ומכאני שמנפח את האובייקט ומשחרר ממנו אויר, החזרה האינסופית של רעש מטוסי הקרב שנופלים על ראשינו ומתרחקים, וההתמדה של האובייקטים – קליפות הטבע – להישאר במקומם אל מול השאון.

כשקוראים שנית את סיפורו של גנסין מגלים שהאלימות מצויה כבר בתיאורי הנוף, התאורה, וכן באופי הזכרונות שמציפים את הגיבור עם שיוטו באגם. תמונת גן שכזו הניעה את האמניות לקחת על עצמן דימוי-על של ״תמונת נוף פיסולית״ שהמרחב הדומם שלה הופך לאותו רגע מלא אלימות שעמד מלכת.

מיצג מאת טל גפני

02-11-2018

 יום שישי 02.11 בשעה 12:00

Born to

אירוע סגירה של התערוכה – מיצג מאת טל גפני

44759944_10156822366489579_21199121054433280_n

פתיחה של תערוכה חדשה

02-10-2018

 יום חמישי 04.10 בשעה 20:00

שרירי קור

מאת טל גפני
אוצרת: הדס אמסטר

42558956_10156751072794579_4065493545631350784_n

ביחס לכל נקודה גיאוגרפית קיימת נקודה אנטיפודית – הנקודה הרחוקה ביותר ממנה על פני כדור הארץ. על מנת להגיע אליה בקו ישר, יש לחצות דרך ליבת הכדור. הנקודה האנטיפודית לגלריה ברבור בירושלים, היא בלב ים. אם אימצא בה, הגוף שלי יהפוך לאי.

התערוכה מציגה הצבה של שלושה עשר אובייקטים מחוררים, כאשר החורים חופפים ומשרטטים קו ישר החוצה את חלל הגלריה. במרכז המסלול נמצא גלעין של שזיף שנקדח בו חור, דימוי הלקוח משירה של סילביה פלאת ״אודה לשזיף נגוס״, אשר נכתב והתפרסם בנעוריה. משני עברי הגלעין, שישה צמדים של אובייקטים התלויים מתוחים בין התקרה לרצפה, כשכבות גיאולוגיות דרכן חוצה המבט מקצה אחד של הגלריה אל הקצה השני. הנוכחות של כל אובייקט בחלל היא כמו של אי בלב ים או כמו תג יחידה על מדים – מבודדים ונבדלים מסביבתם. אחד הצמדים הוא זוג חולצות טי, שעל אחת מופיע הכיתוב born to kill ועל השנייה born to die, כשני קטבים של ייעוד או גורל, שלכאורה מקיימים יחסים של ניגוד.

עם נעילת התערוכה יתקיים המיצג born to בהשתתפות האמנית וחמש תלמידות תיכון ירושלמיות. המיצג כולל טקסט מאת האמנית, אשר במקביל להקראתו תחזקנה המופיעות את האובייקטים באופן סטטי, פעולה שתדרוש מאמץ ממושך של שרירי הליבה.

טל גפני, נ.1984 ירושלים, חיה ועובדת בתל-אביב. גפני הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בחללים בישראל ובעולם כמו: גלריה מנשר, הגלריה של סדנאות האמנים תל-אביב, מוזיאון בת-ים Anderson Gallery , Richmond VA, Favorite Goods Gallery, Los Angeles, LA, Era VI VII VI, New York, NY, Vazquez Building, New York, NY,New Art Center, Boston MA. גפני היא בוגרת המחלקה לאמנות, בצלאל והמחלקה לפיסול ומדיה ב-Virginia Commonwealth University, ומרצה במדרשה לאמנות בית-ברל ובמחלקה לאמנות, בצלאל.

הצגת תיאטרון

27-09-2018

מוצ״ש 29.09 בשעה 20:00

הצגת הבכורה הירושלמית של המחזה ״על פי התהום״

של גיא ונעה אבנד-אלחנן

42305796_10156748755009579_7247789038923415552_n

במימד קיום אפוקליפטי, בו פקידות במחלקה נסתרת במסדרונות הבירוקרטיה הישראלית – מחלקת הילדים התת-קרקעית. בין הפיוטי לפוליטי, בין העובדה הממוסמכת לדעה ולתובנה, מתקיים ניסיון לאתגר את יכולתה של השפה במרחב הישראלי והפלסטיני לשאת כמות מעיקה של נתונים אודות זוועות יומיומיות. בממד זה מתבצע הניסיון הטיפוסי המגושם לארגן ולקטלג את מסמכי הנשמות של אלו שנלקחו טרם זמנם, המגיעים אל המחלקה התת-קרקעית.

בו זמנית מספר עלילות הנשזרות זו בזו, בין שמונה דמויות הנוסעות במונית שירות על כביש החוף. המונית מגלמת את במת המפגש האולטימטיבית של החברה. הפעולה הבימתית תוהה לגבי סטגנציה למול תנועה, הדריכה במקום, כמו המונית הממתינה להתמלא, לעומת הכורח והרצון תמיד לנסוע, להמשיך לפעול ולא לחשוב.

טקסט צפוף, מוסיקה ואיור על הקירות בחי, פנטומימה ובובה קולעים יחד יוצרים תמונה אימפרסיוניסטית. תמונה זו מתבססת על אירועים אמיתיים מתוך כתבות מהזמן האחרון, ומתוך נתונים מהלמ״ס בנוגע למצבי קיצון של צעירים בישראל

————————————————————————
היוצרים
גיא ונעה אבנד-אלחנן
גיא אלחנן הוא שחקן, במאי ומחזאי בוגר בית הספר לתיאטרון של ז׳ק לקוק בפריז ואוניברסיטת סן דני. הצגה זו היא פיתוח של פרוייקט הסיום שלו לתואר שני באוניברסיטת תל אביב.

נעה אבנד אלחנן היא בובנאית בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, השתלמה במחלקת הבובנאות באקדמיה הלאומית לתיאטרון בביאליסטוק, פולין.

נעה וגיא הם יוצרים המשלבים תיאטרון חזותי עם תוכן חברתי-פוליטי. מנסים כבר למעלה מעשר שנים ליצור יחד עבודת במה בין-תחומית, רב-תרבותית ורב-שפתית, עבודה שמקבלת השראה מהמציאות הישראלי-פלסטינית ומוצגת בחזרה אל הקהילה.

ליווי אומנותי: ח׳ליפה נאטור
נאטור הוא שחקן קולנוע ותיאטרון ותיק ומוערך המוכר בין השאר מעבודותיו כשחקן וכדרמטורג עם היוצרת אופירה הניג, מהסרטים ״ביקור התזמורת״, כמו כן כיכב במחזה של המחזאי הפוליטי המנוח גלעד עברון ״יוליסס על בקבוקים״ ועוד.

שחקניות/ים:
אורין גוזלן
רבקה טרייבר
אסתי קונטס
אמיר שוקרי יעקוב
דיא מוגרבי
גיא אלחנן

מוסיקה: מודי קבלאוי, גיא אלחנן ודיא מוגרבי
תאורה: ניזאר ח׳מרה ומודי קבלאוי
עוזר במאי: בשיר נהרא
מפיקה:
רות אדמונדס
מפעיל כתוביות: ראמי סלמאן

ערב הקרנת סרטים ניסיוניים

24-09-2018

יום רביעי 26.09 בשעה 20:30

ערב הקרנת סרטים נסיוניים של דפנה מירו

דפנה מירו היא במאית, כיאוגרפית ורקדנית בעלת MFA בקולנוע מ MassArt בוסטון.
נקודת המוצא של יצירתה העוסקת בהוויה האנושית, הוא מרחב.
סרטיה הקצרים שהוצגו בפסטיבלים ברחבי העולם מציגים שפה חדשנית הממזגת בין אמנות מחול וקולנוע.

הזמנה ברבור copy

ברבור בפירמידה

24-09-2018

יום שלישי 25.09 בשעה 13:00

מיכל רפפורט, מנהלת גלריה ברבור, ונועם כוזר, מנהל עמותת בר קיימא לתרבות, אמנות מוסיקה ושלום, יתארחו בפירמידה – מרכז לאמנות עכשיווית בחיפה לשיחה על יזמות עצמאית, אמנות וחופש הביטוי, על רקע המאבק נגד סגירתה של גלריה ברבור.

EGYPT-CRASH/