Skip to content

שיח גלריה

03-02-2019

 יום שישי 08.02 בשעה 12:00

שיח גלריה בתערוכה

Happy to Fall

מאת גוסטבו סגורסקי
אוצר: אברהם קריצמן

50973576_10157071213489579_8414748369259331584_n

Happy to Fall תערוכת יחיד לאמן גוסטבו סגורסקי, מציגה סדרה של ציורים מהשנתיים האחרונות. גוף העבודות של סגורסקי רחב ובנוסף לצילום, שהוא התחום העיקרי בו הוא פועל, מכיל גם פיסול וספרי אמן.

התערוכה בגלריה ברבור מבקשת לתת במה לציור של סגורסקי. אלו הם ציורים גדולי מימדים שנעשו בטכניקה מעורבת של עפרונות, דיו, אקריליק, ושמן על יריעות נייר מאורכות. הציורים מתארים רגעי חיים מקוטעים, סצנות שנבנו מתוך הדמיון המכילות דמויות במצבים של נפילה וקריסה בתוך מרחבי צבע ושרבוטים שעולים ומכסים את הפרטים.

הציור עבור סגורסקי התנסח כעמדה נגדית לצילום. דרך הציור הוא מחפש מקום שבו יוכל לבחון מצבים חופשיים יותר, מרחבים לשיטוט ולשרבוט.

שרבוט הוא רישום שמתבצע בשעה שהקשב של האדם נודד למקומות אחרים והוא יכול להיות בעל משמעות קונקרטית או בעל אופי מופשט.

הציורים של גוסטבו סגורסקי נעשו מתוך פעולה שירבוטית שמכנסת אליה הן את האופי המופשט והן את הקונקרטי (הפיגורטיבי). התנועה הקווית החזרתית ומופשטת מתגבשת ותוחמת או מוקיעה מתוכה דמויות וחפצים, אך גם באותה המחווה פורעת את המרחב שלהם, חותכת אותם ומטשטשת את הגבולות שבינם לבין הרקע ומשאירה את הדברים כולם כמו במערבולת או בסערה.

סגורסקי החדיר לתהליך העבודה מנגנון הרס פנימי שתפקידו לשחרר אותו מן המשטר הממסגר של הצילום. ההכרזה כי כל פעולה בציור תהרוס דבר מה אחר בו הופכת להיות מנגנון שמניע את המערכת השרבוטית להיות קפריזית ואגרסיבית, כמו זאת של מינאדות – כוהנות דיוניסוס שקורעות לגזרים את סממני הסדר שנקרא לפניהן מתוך אקסטזה בכחנלית, אך בו בעת, זו גם הגישה שבונה את הקומפוזיציות המוזרות שדוחקות את האלמנטים הקונקרטיים אל מקומות מפתיעים.

רבים מהדימויים שמגיחים תוך כדי העבודה אמנם קיימים גם בצילומים של סגורסקי, אך בציור הם מופיעים כהפרעה, כחפצים שהושלחו אל הציור יותר מכאלו שנמצאו שם. במקום שיהיו בפוקוס הדמויות מטולטלים בין קוי מתאר עבים ודקים לבין משיכות מכחול וכתמי צבע דלילים שמשטחים אותם ומדביקים לפני השטח האחיד של הציור או דוחקים אל עבר השוליים שלו.

הדמויות בציורים הן לרוב סגורסקי עצמו, מחליף מסכות שמקורן בעולם הצילום שלו. בציוריו הוא מרחף, משתטח על הרצפה, נופל, נמרח ונוזל – נמצא במצב שבו נמצאים לעיתים קרובות האובייקטים אותם הוא מצלם. המרחב הציורי שנוצר מאפשר לדמות האדם לחרוג מרגע היומיום ולהתגבש אם כי רק כדי להיטרק אל רקע הציור או שוליו ולהיטמע אל שאר העולם.

גוסטבו סגורסקי נולד בארגנטינה 1975, חי ועובד בירושלים. גוסטבו הוא בעל תואר ראשון ושני מבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים. עבודותיו של סגורסקי הוצגו במקומות רבים לרבות תערוכות יחיד בפילדלפיה, בואנוס אירס ותל אביב. סגורסקי גם אצר תערוכות במוסדות רבים כגון: H2 Zentrrum בגרמניה, ובמכון גתה בירושלים. משנת 2008 הוא מלמד במחלקה לצילום בבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים והוזמן להעביר סדנאות במוסדות רבים בעולם כגון: Corcoran School of Art בוושינגטון, Glasgow School of Art , école supérieure d’art Villa Arson, בניס צרפת פילדלפיהUAr t.

סגורסקי פרסם שתי מונוגרמות Carritos 2012, Apparitions, 2015, וזכה בפרס משרד התרבות והספורט לעידוד היצירה.

פתיחה של תערוכה חדשה

30-12-2018

 יום חמישי 03.01 בשעה 20:00

לילה אחד חלמתי עליך ומאז אני רק רוצה לישון

מאת יסמין כספין
אוצר: אברהם קריצמן

התערוכה במסגרת הפרויקט ״חצי ירח״:
2 תערוכות יחיד לאמנים עד שנתיים מסיום הלימודים

48416167_10156971337999579_253913604636540928_n

ערב רב-תחומי של אומני אילתור חופשי

23-12-2018

 מוצ״ש 29.12 בשעה 20:00

Oooh Jerusalem

ערב רב-תחומי של אומני אילתור חופשי

פסטיבל Oooh הוא מפגש בין-תחומי של אומני אילתור חופשי מארצות שונות שמגיעים לירושלים ללילה אחד בלבד.

הפסטיבל המרכזי מתרחש מדי קייץ בעיר ראגוסה איבלה
שנמצאת בדרום מזרח סיציליה, איטליה ובמהלך השנה גם בערים אחרות כמו ברלין, לונדון, תל אביב ומוסקווה.

Lorena Izquierdo Aparicio – Poetry, Objects Performance (Spain)
Walburga Walde – Voice (Germany)
Hagai Izenberg – Electronics (Israel)
Shelly Bisirri – Trombone (Italy)
Katia Vonna Beltran – Live Video-Art (France)
Jérôme Blanchi / D.j.a.y – Live Video Mix (France)
Aziz Lewandowski – Cello (Germany)
Illi Adato Sound Art – ElectroAcoustic Rig (UK)
Bnaya Halperin-Kaddari – Winds and Strings (Germany / Israel)
Roni Brenner – Prepared E.Guitar (Germany / Israel)

ooh

שיח גלריה

23-12-2018

 יום שישי 28.12 בשעה 12:00

שיח גלריה בתערוכה

מותו של שומר:
דולפין

מאת אור אריאלי
אוצר: אברהם קריצמן

התערוכה במסגרת הפרויקט ״חצי ירח״:
2 תערוכות יחיד לאמנים עד שנתיים מסיום הלימודים

49155698_10156965649954579_1589820322578694144_n

פתיחה של תערוכה חדשה

10-12-2018

 יום חמישי 13.12 בשעה 20:00

מותו של שומר:
דולפין

מאת אור אריאלי
אוצר: אברהם קריצמן

התערוכה במסגרת הפרויקט ״חצי ירח״:
2 תערוכות יחיד לאמנים עד שנתיים מסיום הלימודים

yana

גלריה ברבור שמחה להזמין לתערוכת יחיד של אור אריאלי ״מותו של שומר: דולפין״.

התערוכה היא ראשונה מתוך שתי תערוכות של הפרויקט השנתי של גלריה ברבור ״חצי ירח – זורח, תערוכות יחיד לאמנים עד שנתיים מסיום הלימודים״ אשר במסגרתו מתפרסם קול קורא פתוח ונבחרות שתי הצעות. השנה נבחרו להציג בברבור את תערוכת היחיד הראשונה שלהם אור אריאלי ולאחריו יסמין כספין.

אור אריאלי יציג בברבור מיצב פיסולי המשלב חפצים מצויים עם אובייקטים אשר נוצרו בשילוב של אלמנטים טכנולוגיים מורכבים ועבודות וידאו. אריאלי משתמש בטכניקות שונות, מסורתיות וחדשניות, החל מהדפס וסיתות באבן ועד לצביעה תעשייתית, צריבה בלייזר והקרנות וידאו. הוא יוצר אובייקטים היברידיים מפתיעים אשר חוש הומור הוא מרכיב חשוב בהם.

אריאלי עובד עם סיפור על, נרטיב אותו הוא כותב ומשכתב תוך כדי יצירת העבודות הפיסוליות. הסיפור שמגולל את קורותיו המוזרים של שומר הבריכה, רובוט בשם דולפין, גם הוא היבריד של מדע בדיוני וסיפור קצר שמאפשר הלחמת אלמנטים של פנטזיה, מיניות, הומור וביקורת.

המבקרים בתערוכה יפגשו ברובוט דולפין, בריכה, חוות נמלים, לוח כדורסל, מניקן וחפצים נוספים שהתפקיד החפצי שלהם שייך לסיפור אולם הם עצמם חרגו מן המקור השימושי לכדי סביבה פיסולית פתוחה. גם המסגרת הסיפורית לא סגורה ומאפשרת תנועה רחבה בין מרחבי המדע הבדיוני וחיי יום יום.

נעילת התערוכה: 28.12.2018 בשעה 14:00

אור אריאלי (נ.1988, ירושלים), חי ועובד בירושלים, בוגר BFA באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ירושלים, השתתף בתוכנית חילופי סטודנטים באוניברסיטת הבאוהאוס, ווימאר, גרמניה (2016) ובהוכשולה, בילפלד, גרמניה (2016). מאז סיום הלימודים השתתף במספר תערוכות קבוצתיות בארץ ובחו״ל.

זכה בפרס ע"ש לורין ומיטשל פרסר מטעם האקדמיה לאמנות בצלאל (2017) ובמלגת הNRW לסטודנטים (2016) מטעם מדינת נורט ריין ווסטפליה, גרמניה.

ביום בהיר – אירוע סגירה

10-12-2018

07.12 יום שישי

11:00 בשעה

מופע של רוני הלר
ואחריו שיח גלריה עם האמניות

ביום בהיר

מאת  דורית פיגוביץ גודארד, עדי ויצמן ונועה תבורי
אוצר: אברהם קריצמן

IMG_8898 IMG_8983

פתיחה של תערוכה חדשה

02-11-2018

 יום שישי 09.11 בשעה 11:00

ביום בהיר

מאת  דורית פיגוביץ גודארד, עדי ויצמן ונועה תבורי
אוצר: אברהם קריצמן

45273217_10156843189724579_2266211838439981056_n

דורית פיגוביץ גודארד, עדי ויצמן ונועה תבורי הן אמניות עצמאיות אשר עובדות יחד בשיתוף פעולה מאז שנת 2011. עבודתן המשותפת עד כה מתרחשת במקומות נטושים בהם הן יוצרות פעולות פיסוליות המתערבות בחללים עצמם ומגיבות אליהם. עד כה כקבוצה הן פעלו במקומות בעלי היסטוריה ואופי כמו 2011, 'בפנים' – פעולה בבניין המשטרה הישן בתל אביב 2016, 'חצי פנסיון' עבודה בבית פרטי שיועד להריסה ברמות השבים. הן מוצאות לעצמן פיסת מציאות שניתן להתערב בה, חלל נטוש וריק מחיים אך עשיר בספציפיות של פרטים שהם שרידי חיים של דייריו הקודמים; הלוקאליות והספציפיות של המקום מזמנות עבורן מרחב לתגובה ולהתערבות.

בגלריה ברבור המצב הוא הפוך, מקום חי ופעיל בעל חלל תצוגה שמדמה עצמו קוביה לבנה שמטרתה להשתנות עם כל תערוכה. ולכן בתערוכה זו האמניות נוקטות בגישה שונה: הן מבקשות להכניס חלקים מהמציאות פנימה אל תוך הגלריה. אובייקטים מלאי פרטים אשר קשורים למציאות באסטרטגיות פיסוליות של המרה (כגון העתקה דרך תבניות ויציקה, שינוי חומרי והפיכת אובייקט לאלמנט אדריכלי). בגישה זו האמניות מבקשות ליצור סביבה שהמציאות קפאה בה ״תמונת נוף פיסולית״ כפי שהאמניות קוראות לה. הן משתמשות באובייקטים וחומרים שנשאלו מן היום-יום המקומי כגון ארונות, צמחי קקטוסים ופרטים אדריכליים. חומרים אלו משמשים בידיהן אמצעי כדי לאותת על קריסה פנימית של מערכות. אובייקטים מנותקים מן המקור שלהם, כמו חפצי רפאים.

הטיפול באובייקטים מבקש לאותת על הסכנה שנמצאת בניסיון האלים שלנו לכבוש את המציאות על ידי ניתוק מהמקור והמרתו לאחר.

הכניסה לתערוכה דרך ארון שבור מבקשת להעביר את הצופה ממקום אחד אל אחר. בנרניה הילדים עוברים אל הממלכה הפנטסטית דרך הארון אולם כאן מטרתו שונה – הוא לא מעביר את הצופים אל עולם מדומיין או מיתולוגי אלא חזרה אל המציאות שלנו, בגרסתה המנוכרת – יותר כמו בסרט האימה/מדע-בדיוני לנגולירס שבו מטוס חוזר שבריר שניה אל העבר והנוסעים עם הנחיתה מוצאים עולם מת, שהחיים עברו אותם קדימה וכל שנותר במרחב העבר הוא הדומם. החיים ,על פי סטיבן קינג בסרט, קשורים לזמן וכשיוצאים ממנו מגיעים אל מציאות שבה הכל מת או דומם. כאן השאלה נשאלת שוב, מה קורה לאובייקטים ולדימויים כאשר ממירים אותם אל מקום נטול מגע, כשהם עוברים הזרה מהמקור.

בתוך חלל הגלריה מתגלה פסל מתנפח שתופס חלק גדול מהחלל העליון של התערוכה. הוא לא באמת יצמד ויאבק עם הקורות אלא יהיה תלוי ועומד כמי שקפא ונכלא ללא תנועה בחלל (הוא נצמד אל קורות התקרה שלא מאפשרת לו לרחף גבוה יותר, ומתריס לרצונו לעלות, הוא כבד ומבקש לצנוח מטה, )דורש תמיכה – כמו נוזל על קלונסאות בציור של דאלי. הוא מדמה (לא בטח שיהיו כלונסאות..)את הכפילות שנמצאת ברצון ליצור משקל ונפח לאלמנט אפמיראלי כמו ענן או ערפל. אלמנטים נוספים בחלל כיציקות בטון של קקטוסים מבקשים מצד אחת להנציח את פני השטח של הקקטוס, את המצב הספציפי שלו עם הצלקות והבליטות אולם שוב נוצר אובייקט שמקרקע את הזמן אל רגע שהיה ומסית אותו אל משקל וצורה. האובייקטים נשאבים מהזמן שלהם אל רגע מתמיד – קליפה של נצח שמתריסה במציאות (משקל ונפח של האובייקטים החדשים. חלק זה של המשפט אולי מיותר נאמר כבר)

בסיפור הקצר והאימפרסיוניסטי של גנסין ״בגנים״ יש תחושה של זמן שעצר מלכת. גנסין חוזר פעמים רבות  על מילים כגון שקט ודממה. הוא מצייר גן דומם שאינו זע, כבד מנשוא שכולו ריצוד של אור ואווירה שמעיקה על הגיבור עד לכדי התמוטטות. הוא בונה סצנה שמטרתה חשיפת האירוע האלים שמסיים את הסיפור. אצל גנסין הגיבור תלוש, נודד, נייד ואילו האלימות היא תוצר של קבע – של התמדה. היא שייכת למצב של תמיד, ומאז ומתמיד. התערוכה ביום בהיר, באה לאפיין את המצב של הקבעון וההתמדה: רעש אחיד ומכאני שמנפח את האובייקט ומשחרר ממנו אויר, החזרה האינסופית של רעש מטוסי הקרב שנופלים על ראשינו ומתרחקים, וההתמדה של האובייקטים – קליפות הטבע – להישאר במקומם אל מול השאון.

כשקוראים שנית את סיפורו של גנסין מגלים שהאלימות מצויה כבר בתיאורי הנוף, התאורה, וכן באופי הזכרונות שמציפים את הגיבור עם שיוטו באגם. תמונת גן שכזו הניעה את האמניות לקחת על עצמן דימוי-על של ״תמונת נוף פיסולית״ שהמרחב הדומם שלה הופך לאותו רגע מלא אלימות שעמד מלכת.