יום חמישי 1.09.2016 בשעה 19:00

תמרה ריקמן – אובייקטים נכחדים

שרון קרן – דגל

Rikman-Keren-mail-new

התערוכה משתתפת בפסטיבל מנופים 2016

Manofim logo_date

המפגש בין שרון קרן ותמרה ריקמן בגלריה ברבור, מפגש שראשיתו בידידות רבת שנים בין שני

האמנים, מאתגר תפיסות של מאסה, חלל ומשמעות. כל אחד מהם ניצב על קצה-קצהו של האובייקט

הממשי, על סף היעלמותו, על קו-גבול קיצוני שממנו ניתן לחמוק אל האין ואל הכלום, או להשתהות זמן

מה מול הנראה והמוחש. עמדת הוויתור שלהם גורפת: וויתור על צבע, וויתור על מאסה, וויתור על

משמעות שניתנת לשיום ולהגדרה. מה שנותר הוא האוורירי, הקל, החולף, השקוף, הנכחד.

תמרה ריקמן עובדת בשנים האחרונות עם שני חומרים עיקריים, מעין "אבות מזון" של האמנות: קרטון

ביצוע ונייר פשוט. קבוצת "האובייקטים הנכחדים" – לכאורה אובייקטים פיסוליים שניצבים בחלל –

אך למעשה צבירה של פעולות וסימונים: קיפולים, שברים, גלגולים, שריטות וחריצות, תוך תשומת לב

למערכת יחסים תלת-ממדית גלויה וסמויה, שנעה בין נקודות מגע ומשען להרפיה ולעזיבה, בין אופקי

לאנכי ובין צבע לנייטרליות והיעדר כל גוון. בשנים האחרונות פיתחה תמרה ריקמן שפה צורנית מופשטת

המתנהלת בשולי הגיאומטריה המוכרת, ליצירת גיאומטריה אי-רגולרית, פגומה ועקמומית-משהו,

המנסחת כללים גמישים של צורות במרחב. בסופו של דבר, קסם האובייקט צומח מתוך סך מגעיו וגילוייו

הפנימיים והחיצוניים. גם הבסיסים שהאובייקטים ניצבים עליהם עשויים מחומר נכחד ומועד להתפרקות,

מושאל מעולם היומיום, והם רק מדמים מסורת ריבועית של אנדרטות הנצחה יציבות. ניתן לומר שזהו

פרק מאוחר ביצירתה של אמנית בוגרת, שמכיל מידה קיצונית של צמצום וויתור, מתוך חוויה של חירות

פנימית ואי-תלות מוחלטת. עמדה שמאפשרת לה להעמיד אובייקטים לא-סחירים, שאינם נכנעים

לחישובים כלכליים.

מידת הצמצום של שרון קרן עקרונית בפני עצמה, ועומדת גם היא על שני חומרים בלבד: יריעת פלסטיק

שקופה ורוח המופקת ממאווררים. לתוך עולם הרוח מפיח שרון קרן גלי רוח הזורמים ומניעים את

האוויר כמין טאוטולוגיה אירונית שעיקרה: "רוח לרוח". יריעת הפלסטיק השקופה מוצמדת למוט עץ

והופכת מיד לדגל – שקוף, נטול סמלים, נטול מדינה ואף נטול דגלן. דגל המרחף באוויר כמו חלק נטוש,

ומייצג את השקופים או את השקיפות. מה שנראה, כביכול, כסימן של דגל שהיה ודהה או כהד לאירועים

מדיניים, למהפכות, להפגנות או למחאות שונות שהיו ונעלמו, חומק אל יופיה הקל והניהיליסטי של

שקיפות נעדרת משקל ונטולת משמעות ומתמסר לרוח לבדה. במסלול מעגלי סגור בין הדגל והרוח, הדגל

מונף והרוח – בסיומו של קיץ חם ומעיק – מביאה עמה הקלה-פורתא.

טלי תמיר

אוגוסט 2016