ביום שני 29.01 התקיים בברבור מפגש נשים מפרויקטים העצמה שונים מהנגב וירושלים.
במפגש השתתפו נשים מקריית גת, רהט, עמותות סידרה ורקמת המדבר מלקייה, באר שבע ואל-עזארייה וגם נציגות מתנועת אחותי – למען הנשים בישראל ומחברת אופנה comme il faut המשתתפים בפרוייקט חממת משאבים ליוזמות כלכליות של נשים: נשים יוצרות כלכלה פמיניסטית
ירושלים 2006. צילום: שבתאי גולד
29.01 יום שני
ב-19:30
הפערים החברתיים בישראל
הרצאתו של שיר חבר, חוקר כלכלי במרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית
ההרצאה הראשונה מסדרה בת ארבע הרצאות על הכלכלה הישראלית
בשנים האחרונות אנו עדים להתרחבות מדאיגה של הפערים הכלכליים בישראל. בעוד שבעלי-הון מעטים ממשיכים להתעשר, מרבית האוכלוסייה סובלת מירידה בהכנסה, מגידול באבטלה, מגידול בשיעורי העוני ומתלות גוברת בקצבאות הרווחה. גם המדינאים שינו את הטון ומאשימים את המובטלים והעניים במצבם במקום לקחת אחריות על הבעיה. במקביל אנו עדים לקיצוצים חדים בקצבאות הרווחה, דוקא בשעה שזקוקים להן יותר מאי פעם. מדוע הפערים החברתיים בישראל מתרחבים כל-כך מהר? מי סובל מהגידול באי-שוויון? האם אי-שוויון מועיל לצמיחה? האם הפערים החברתיים קשורים לשליטה הישראלית בשטחים הכבושים?
9:30 26.01 יום שישי
הפנינג עבודה ראשון של
פרויקט הגינה הקהילתית בברבור
פינוי אדמה וניקוי הגינה לקראת שתילת צמחים
כולם מוזמנים!
יום חמישי 25.01 בשעה 20:30
הקרנת סרטו של גד חכלילי
החברותא
העיר ברקלי Berkeley שוכנת לחוף מפרץ סאן פרנציסקו (מדינת קליפורניה). זו עיר קטנה שהתפתחה בעקבות ובחסות האוניברסיטה שלה, אחת מהידועות (והטובות) בעולם. בשנת 1971 , התחילו שניים שלושה עמיתים מהאקדמיה המקומית להיפגש מדי שבת ולדון באופן חפשי לחלוטין בספרי החכמה, ובתנ”ך. (בגלל התענוג שבדבר). מסורת שנמשכת כבר למעלה משלושים וחמש שנה. בסוף שנת 1994 עלו שניים ממארגני הקבוצה לארץ, ומאז, חלו שינויים במבנה ובהרכב החברתי של הקבוצה ובדרך ההתנהלות שלה. בעיקרו של דבר, היא ממשיכה באותה מסורת ופעילות של חברותא המתמידה להתכנס מדי שבת בשבת לשם קריאה ודיון בספר התנ”ך בשפה העברית.
בין השנים 1993 ועד 2004 בילו גד חכלילי ומשפחתו בברקלי שלוש פעמים (שבתונים), ס”ה שלוש שנים (שנפרסו על פני אחת עשרה שנה). כתוצאה מכך הוא היה לא רק בין הותיקים שבין המשתתפים אלא גם הרגיש כחלק אינטגרלי מהקבוצה.
הסרט מנסה להציג את המשתתפים, את השילוב או הפיצול בין תחומי תרבות, רוח ולאום, את המאפיינים הקבוצתיים והרוחניים של הקבוצה כמו גם את יכולתה להמשיך ולפעול בהרמוניה במשך שנים כה רבות במבנה חסר הירארכיה.
ביום רביעי, 17.01, התקיימה בברבור פגישת תושבים המודאגים ממצב הבניה והפיקוח בשכונת נחלאות המיועדת לשימור.
לאירוע, חוץ מכל המעוניינים, היו מוזמנים אדריכל שכונתי דוד דואק ונציגים של עמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון. לפגישה באו יותר מארבעים אנשים, כולם תושבי השכונה המודאגים.
כתוצאה מהמפגש הוחלט להקים וועד פעולה.
הפגישה הראשונה של הוועד תתקיים ביום רביעי 24.01 ב-19:00 בברבור.
במסגרת תערוכת לא מוכרים:
מוצ”ש 13/01, בשעה 20:00
מדוע לא מוכרים?
מפגש מבוא והיכרות. הבדואים בנגב והכפרים הלא מוכרים. דוברים:
סלמאן אלע’נאמי, עמותת אלסיראג’ – על הבדואים בנגב והכפרים הלא מוכרים.
נועם לובל, מכון טרומן, האוניברסיטה העברית; מכון קונקורד, המכללה למינהל – אוכלוסיות ילידות והחוק הבין לאומי.
הלל כהן, ירושלים – תורת ישראל והבדואים בנגב.
יום חמישי 11.01 בשעה 20:30
הקרנת סרטו של אורי רוזנווקס
החוג לקולנוע
הפקה אורי רוזנווקס , מאג`ד אלכמלאת
צילום נג`אח אבו זע`ילה
“לפני יותר משנתיים הגעתי לעיר רהט ללמד קולנוע קבוצת נשים בדואיות שחורות. לא מרבים לדבר על ההיסטוריה של הבדואים השחורים. הם הגיעו לנגב ולכל המזרח התיכון כעבדים. נחטפו באפריקה על ידי סוחרים ערבים ונמכרו בשווקים של זנזיבר סעודיה ומצרים. עד לפני כחמישים שנה עדיין שימשו הבדואים השחורים בנגב כעבדים לבדואים הלבנים. כשהתחלתי את החוג לא ידעתי כמעט דבר מכל זה. הנשים לא הזכירו במילה את הנושא שהלך וסיקרן אותי יותר ויותר. אחרי שעבדנו ביחד יותר משנה וחצי ועשינו מספר סרטים קצרים אזרתי אומץ. הצעתי לנשים שנתחיל לעבוד ביחד על סרט שיחקור את ההיסטוריה של קהילתן. בחלוף ההלם הראשוני מעצם ההצעה תפסה את הנשים התלהבות עצומה. הן החלו להסתובב ברהט ובנגב לתחקר ולצלם, נחשפות לעובדות קשות על עברן ההיסטורי. הן הישירו מבט נוכח הגזענות שמלווה כל פן בחייהן עד עצם היום הזה. לפתע חוג קטן לקולנוע הפך למקום בו מתמודדים מול טאבו עצום וחושפים אמת אפלה שמעולם לא דובר בה.”
אורי רוזנוואקס
במוצ”ש 6.01 בשעה 20:30 תפתח בברבור תערוכה חדשה
לא מוכרים
צילומים וסיפורים מהכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב
התערוכה היא סיכום של פרויקט ארוך תווך של אמן טל אדלר והיא תתלווה במפגשים והרצאות
בנגב חיים כ 150,000 בדואים, אזרחי מדינת ישראל. כמחציתם חיים בעשרות כפרים שאינם מוכרים על ידי המדינה. ברוב הכפרים חיים אלפי תושבים, אך הכפרים אינם שייכים לאף רשות מוניציפלית ואינם מקבלים תשתיות בסיסיות כמו מים, שירותי רפואה, חינוך, חשמל, דרכים סלולות ועוד. בציבור הרחב הושרשה הדעה כי “הבדואים משתלטים על אדמות המדינה”, אך עיון בהסטוריה של מדיניות ישראל בנגב מלמד כי המדינה השתלטה על אדמות בדואיות ותהליך הפקעת האדמות וצמצום שטחי המחייה של הבדואים נמשך עד היום.
טל אדלר, אמן, צלם, מורה ופעיל חברתי, החל בפרויקט בתקופה בה ריססה המדינה גידולים של חקלאים בדואיים בחומר רעיל מהאוויר. במשך למעלה משלוש שנים נפגש אדלר עם נציגים מכל הכפרים הלא מוכרים, אסף את סיפוריהם וצילם אותם בכפריהם. התערוכה הנודדת משמשת מצע למפגשים ואירועים בנושא הכפרים הלא מוכרים בנגב ואפשרות להכיר מקרוב את תושביהם וללמוד על מצוקתם. במשך החודש בו תוצג התערוכה בירושלים ייערכו הרצאות, סיורים ומפגשים בירושלים ובנגב.
יום חמישי 04.01 בשעה 20:30
הקרנת סרטו של רונן עמר
בחירות
מפיקה אסנת טרבלסי
דוקומנטרי, 60 דקות
עברית (תרגום לאנגלית)
“אם היה רגע בחיים שבו ידעתי מה אני רוצה מעצמי אז כנראה שפספסתי אותו. בא לי להשאיר חותם בדפי ההיסטוריה ובמקביל אני מאוד אוהב לישון ולהתבטל. עכשיו. אני כבר לא יכול להמשיך להתלבט, האופציות עומדות מולי ואני חייב לבחור. האם ללמוד מבן הדוד העשיר שלי ולנסות לטרוף את החיים כמוהו, או שעדיף לצאת מהמרוץ אחר כסף וכוח ולתת לאחרים לכבוש את העולם.”
הקולנוען רונן עמר (זוכה הפרס הראשון של פסטיבל דוק-אביב עבור “פיצה משפחתית”) עוקב אחר שני גיבורים שונים בתכלית זה מזה אשר שהחוט המקשר ביניהם הוא העיירה הדרומית נתיבות בה הם גרים. עמר – בן נתיבות עוקב אחר בן דודו אייל מסיקה, קבלן מצליח שהחליט להתמודד לבחירות לראשות העיר ולשנות דברים, ואחר חברו קוקו שהרבני שבחר לפרוש מהמרוץ ומחפש את עצמו. גיבוריו של עמר – נמצאים על צומת הכרעה בחייהם, מחפשים את דרכם ונתונים לדילמות המכריחות אותן לקחת אחריות על גורלם ולהתבגר, הכל על רקע הבחירות המקומיות המכריעות לגבי גורל העיר.
יום שלישי 02.01 בשעה 20:30
הקרנת סרטה של שוש ישראלי
הילדים של אסתר
דוקומנטרי
קבוצת יתומים בקניה נחשפת בפעם הראשונה בחייה לעשייה אמנותית. הסרט עומד על הגבול שעובר בין חוסר ידע מוחלט לבין התמכרות לעשייה אמנותית דרך היחשפות לכלים שונים במשך מספר שבועות של עבודה.
